פסק הדין שניתן בבית הדין לעררים בתל אביב עוסק בזוג מעורב שפנה בבקשה להסדרת מעמד בישראל ונדרש להפקיד ערבות כספית כתנאי לפתיחת ההליך המדורג. במהלך הדיון, עלו שאלות עקרוניות באשר לסמכות הרשות לקבוע סכומי ערבות ולשיקולים שעליה לשקול במקרים שבהם קיימות נסיבות כלכליות ומצב אישי מורכב. החלטת בית הדין מספקת הבהרה חשובה לכל זוג הנמצא בעיצומו של הליך דומה מול רשות האוכלוסין.

בני זוג זרים הגישו בקשת רשות ערעור לאחר שננקטו נגדם הליכי אכיפה, וטענו לפגיעה בזכותם לחיי משפחה ולשהות הוגנת בישראל. ההחלטה עוסקת במתח שבין מדיניות האכיפה של רשות האוכלוסין לבין הצורך בבחינה פרטנית והומניטרית של נסיבות אישיות, ומעניקה משמעות מחודשת להגנה על זכויות הפרט במסגרת הליכי הגירה.

בני זוג זרים ערערו על צו הרחקה שהוצא לאחר שהבקשה להסדרת מעמד הוגשה רק בעקבות מעצר. פסק הדין עוסק בשאלת כנות הקשר ובוחן את גבולות שיקול הדעת של רשות האוכלוסין במקרים שבהם ראיות אישיות וחיי משפחה ממשיים עומדים מול כללי האכיפה. ההכרעה מדגישה את החשיבות בבחינה פרטנית והוגנת גם כאשר ההליך נפתח באיחור.

הבקשה עסקה במזונות זמניים לשני קטינים ובהיקף השתתפות ההורים בצורכיהם עד להכרעה בתביעה העיקרית. ההחלטה בחנה את עקרון שמירת המצב הקיים, את מאזן ההכנסות בין הצדדים ואת התנאים שבהם ניתן לשנות סכומי מזונות במסגרת הליך זמני, תוך שמירה על טובת הקטינים ויציבותם הכלכלית.

ההליך עוסק בבני זוג, אזרחית ישראלית ובן זוג זר, שבקשתם להסדרת מעמד הוגשה רק לאחר המעצר. הסוגיה המרכזית שנדונה היא כיצד יש לבחון את כנות הקשר במצבים בהם הליכי ההרחקה כבר החלו, ומהן חובות הרשות בשקלול הראיות והנסיבות האישיות של בני הזוג.